קצת עלינו...
את שנות הנעורים העברנו בקיבוצים סמוכים (אילת השחר וחולתה)
הכרנו בתקופת הלימודים בקמרה אובסקורה תל אביב, התחתנו וקבענו את ביתנו בגליל, בכרכום שבצפון הכינרת. אנו הורים לחמישה ילדים.
מולי התמחתה בבימוי תסריט ועריכה.
צליל התמחה בצילום תסריט והפקה.
יחד שיתפנו פעולה בסרט הגמר של מולי- הדרמה "רק שתדעי לך" שזכה בפרסים רבים וצולם ב 16 מ"מ פילם, מאז פנינו ליצירת סרטים תיעודיים, בהם אנו עוסקים עד היום.
בין הסרטים שעשינו "בתי את" (ציון לשבח וולגין י-ם) אבא יש רק שניים", "הסיכוי האחרון" (זוכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל חיפה 2004 ) "המתנדבים באים", "סיפור המתחיל בתמונה" (חייה הסוערים של מרגוט קלאוזנר, חלוצת התיאטרון והקולנוע בישראל). והסרט האחרון "המזכיר" דרמה מטלטלת, סרט שהעלה הרבה שאלות וחשבון נפש חברתי וקיבוצי.
ביצירה שלנו אנו מנסים להגיע לגרעין האמת של כל סיפור ושל האנשים הנוטלים בו חלק, מצאנו בעולם התיעודי עולם שלם של סיפורים מלאי דרמה ודמיון, מצאנו את עצמנו עוסקים באנשים, ברגשות, בשאלות של זהות, של בית ומשפחה. דרך הדמויות שבסרטינו אנו מנסים לשרטט את נופיה האנושיים ופניה של ישראל וליצור קולנוע אישי ואנושי הבנוי מרבדים רבדים, שאיפתנו ליצירות שיעמדו במבחני הזמן וליצור סרטים שניתן יהיה לצפות בהם כמה וכמה פעמים .
כתושבי הגליל החיים בו למעלה מעשרים שנה אנו משתדלים לעבוד עם צוותים מקומיים ולנסות להביא לביטוי למסך לתודעה את האנשים והמקומות המיוחדים שנמצאים בגליל. עשינו זאת בסרטי מלחמת העצמאות , דודו, המושבה האבודה, בסיכוי האחרון, במתנדבים באים ובמזכיר.
העבודה על הסרט "הסיכוי האחרון" ארכה כשלוש שנים והעבודה על "סיפור המתחיל בתמונה" ארכה ארבע שנים. בסרטים שלנו משולבת מוזיקה מקורית , שיתפנו פעולה עם המלחינים ישראל ברייט, עם אלדד גואטה ועם דניאל סלומון, עורך הבית שעובד איתנו כמעט בכל הסרטים הוא קובי נתנאל מאיילת השחר, חבר ויוצר מוכשר, עורכת התוכן והתסריט סימונה חנוך.
בכל הסרטים התמודדנו עם שאלות אתיות ומוסריות מגוונות, תמיד הצבנו את האדם והחיים לפני הסרט. תוך כדי העשייה למדנו ואנו לומדים על עצמנו כבני אדם ויוצרים.
בסרטינו גם אם אנו באים בביקורת או בדברים נוקבים אנו מכוונים פנימה, מתוך אהבה גדולה לישראל ולאנשים החיים בה. בהקרנות ומפגשים קיבלנו חיבוק גדול מהקהל וגם מהביקורות, מבטיחים להמשיך וליצור סרטים חזקים ומרגשים.
